החרדון המצוי והמדברי

חרדון מצוי Roughtail Rock Agama Laudakia stellio

 

אורך: עד 33 ס"מ.
חרדון גדול, שכמו רוב החרדונים, מעדיף מקומות חיות בעלי סלעים גדולים, קירות ושאר עצמים זקופים. 
צבעו של החרדון המצוי הינו אפור, צהבהב וחום, אפור כהה עד כמעט שחור. הגרון של הזכרים מנומר בשחור לבן. 
ניתן להבדיל בשני תתי-מינים או מופעים שונים במרכז הארץ ובצפונה ובדרום הארץ. החרדון המצוי הצפוני הינו כהה יותר ומעט יותר קטן מהחרדון המצוי הדרומי. באר שבע נמצאת באיזור מעבר בין תתי-המינים ולכן ניתן למצוא את שני המופעים בערבוביה.
החרדון המצוי, כמו שאר הזוחלים, הינו בעל דם קר 'אקטותרמי' וזקוק למקור חום חיצוני בשביל פעילות תקינה. עם התחממות החרדון גם צבעו מתבהר, גם כטקטיקה של הסוואה, אך גם כדי לווסת את יכולת העור לקלוט קרני שמש. וכך כאשר החרדון כהה בבוקר, הוא קולט יותר קרינה כאשר עוד קריר והוא צריך להתחמם בכדי לצאת לפעילות. ובצהריים, כאשר קרינת השמש חזקה וישירה החרדון מתבהר ומקטין את קליטת הקרינה. מי שנשאר כהה כל היום, אפילו בשעות החמות ביותר, אלו הזכרים הדומיננטי, בעלי הנחלות. הזכרים האלו זקוקים לסימן לכך שהם השולטים בשטח ונשארים כהים, מה שגם מעיד עליהם כי הם חזקים - זכר שנשאר כהה, גם מסתכן במכת חום וגם הופך להיות חשוף הרבה יותר לטורפים.
החרדון ניזון בעיקר בפרוקי רגליים, אוכל גם חרקים ארסיים וחיפושיות בעלות שריון שאותו הוא מפצח בקלות. אוהב מאוד נמלים. לעיתים אוכל גם פרחים.
לכל חרדון דומיננטי ישנו תחום-מחיה מוארך כבננה, שבתוכו מספר נחלות שעליהן הוא מגן מפולשים, קוטר כל נחלה הוא כ10 מ'. בתוך תחום המחיה נמצאות מספר נקבות שאיתן הזכר מתרבה בעונת הרבייה, וכן כמה צעירים שעדיין אינם בעלי נחלה.
חוש השמיעה וחוש הריח אצל החרדון המצוי אינם מפותחים כל כך, ולכן התפתחה אצל החרדונים תקשורת המבוססת על תנועות ומחוות. ישנן כמה עמדות קובועות כגון עמדת תצפית, עמדת החממות, עמדת איום וכו' וגם תנועות מסוימות כמו נפנופי זנב, ניפוח גרון וקידות.
עונת הרבייה נמשכת בכל האביב, הנקבה מטילה בתוך גומה חפורה 6-13 ביצים מוארכות, בעלות קליפה גמישה. הביצים סופגות במהלך הזמן מים מן הקרקע וכך הן תופחות ומתפתחות.
 
אצל המוסלמים נפוצה האמונה כי החרדון לועג להם ומחקה את תפילותם כאשר הוא קד את קידותיו, אכן רוב הפלאחים שונאים את החרדון ומנסים לרגום אותו באבנים בכל פעם שנתקלים בו בשדה.
 

חרדון מדבר Desert Agama Trapelus pallidus

 


 
אורך: עד 20 ס"מ.
חרדון קטן ושמנמן, בעל צבעים בהירים יותר מקרובו המצוי. צבעו גוונים שונים של אפור, לבנבן, צהבהב וחום, עם פסי רוחב כהים לא רציפים: אחד על הצוואר אחת מאחורי קו הרגליים הקדמיות, אחד במרכז הגב ואחד בקצה הגב, לפני קו הרגליים האחוריות. לרוב צבעו של החרדון משתנה עם צבע הסביבה - חרדונים שחיים במשטחי צור יהיו כהים יותר מאלו שחיים במישורי הלס. ראשו רחב והחרטום קצר יותר משל החרדון המצוי, בטנו רחבה מאוד.
שוכן קרקע, בעיקר בנופי לס ומשטחי חצץ וצור. 
חרדון המדבר ניזון בעיקר בחגבים, גמלי שלמה וחרקי קרקע אחרים, לעיתים אוכל גם ניצנים ועלים.
בעונת הרבייה הנקבה ניכרת בכתמים חלודיים אשר מרמזים כי היא מוכנה להזדווגות. לאחר ההזדווגות היא מטילה 10 ביצים סגלגלות וגמישות וכעבור חודשיים הבקיעה מתרחשת.
חרדון המדבר מתגונן בעיקר בהסוואה, הוא נצמד לקרקע ומקווה שהסכנה תחלוף, לפעמים עשוי להפתיע בריצה מהירה וקצרה ושוב נצמד לקרקע ונבלע בסביבה. לעיתים גם נכנס לעמדת איום וכאשר מתקרבים אליו יותר מדי הוא מתנפל ונושך.
פעיל יום, עולה ביום על שיחים קטנים ואבנים. בלילה ניתן למצוא אותו שוכב ללא תנועה על פני הקרקע ללא מחסה.