מיני עופות בטבע העירוני

נץ מצוי (eurasian sparrowhawk Accipiter nisus)

מוטת כנפיים 35-41 ס"מ אורך גוף 29-34 ס"מ
דורס קטן הדומה לבז, נבדל ממנו בכנפיו הרחבות והקהות. יציב ומצוי בכל חלקי הארץ, מקנן נפוץ למדי בצפון וביערות אורנים בשאר הארץ. מקנן ביערות ולעיתים גם בפארקים צפופים. הנקבה גדולה יותר ובעלת מראה כללי אפור למדי עם גחון מפוספס, כאשר גחונו של הזכר מקבל צבע כתמתם והצעיר בעל צבע חום. הזנב ארוך ובעל פסים רחבים. העין צהובה. בניגוד לשאר הדורסים, מקום חיותו הוא בעיקר מתחת לקו העצים שם הוא מסוגל במרדף אחרי טרף לעבור במהירות גדולה גם מרווחים קטנים מאוד בין ענפים על ידי צמצום הכנפיים והרגליים אל הגוף. ניזון בציפורי שיר קטנות. 
נדידת הנץ מוזכרת בספר איוב: "המבינתך יאבר נץ, יפרוש כנפיו לתימן" (איוב ל"ט ט"ו) וכן ברשימת העופות הטמאים.

 

בז מצוי Common) Kestrel Falco tinnunculus)

מוטת כנפיים 68-78 ס"מ, אורך גוף 31-37 ס"מ.
דורס קטן בגודלו, יציב ומצוי בכל הארץ (בעיקר באיזור היום תיכוני). מקנן על עצים, מצוקים או בבניינים בתוך חור או גומחה. הכנפיים ארוכות ומחודדות בקצה והזנב גם הוא ארוך. מרפרף באוויר לעיתים קרובות עם זנב פרוס כמניפה. הנקבה גדולה מעט מהזכר ובעלת ראש חום מפוספס לעומת אפור לגמרי אצל הזכר. בקצה הזנב פס שחור בולט ועל שאר הזנב פספוס חלש יותר. המקור שחור עם צהוב בבסיסו והרגליים צהובות בעלות טפרים שחורים. הגב חום עם ניקוד צפוף והבטן בהירה יותר, גם היא עם ניקוד שחור צפוף. חלקן העליון של הכנפיים שחור בקצה.
הבז ניזון בעיקר במכרסמים קטנים וחרקים, לעיתים גם בציפורי שיר קטנות.
 

 

סיקסק Spur-winged Lapwing Vanellus spinosus

אורך גוף 25-28 ס"מ.
יציב מצוי ביותר ברוב איזורי הארץ. נמצא גם בערים וישובים, שטחים חקלאיים, מפעלים ואיזורי תעשיה. בחורף מצטרפת אוכלוסייה חורפת אל היציבים ולכן גם נפוץ יותר בחורף.
הסיקסק הוא עוף בינוני בעל מראה 'מכובד', רובו חום, הכיפה שחורה, פס שחור מהסנטר עד הבטן, הבטן שחורה וכך גם קצה הזנב ואברות התעופה. צידי הראש והחזה וגם תחתית הכנף לבנים. המקור עדין, מותאם לשליפת חרקים מהקרקע. עד שנות ה-60 קינן בארץ בעיקר בעמקי הצפוןוהיה קשור בדרך כלל לסביבה לחה, אך מאז מתפשט לכל איזורי הארץ והיום ניתן למצוא אותו מקנן אף בהרים ועד לנגב הדרומי, לעיתים בפארקים עירוניים גינות ואף כיכרות סואנות בתוך העיר. הקן לרוב גומה קטנה חפורה בקרקע, האפרוחים בוקעים בעלי פלומה ומהר מאוד מצטרפים אל הוריהם בחיפוש אחרי אוכל. הסיקסק ניזון בעיקר בחרקים.
הסיקסק מגן על קינו וגוזליו באמצעות שני דורבנים הנמצאים בפרק הכנף, לזכר דורבן ארוך יותר מאשר לנקבה. בשעת סכנה הסיקסק מתרומם בצרחות ומתקיף את גורם הסכנה מהאוויר בעזרת הדורבנים.

 

יונת בית Feral Pigeon Columba livia

מוטת כנפיים 60-68 ס"מ, אורך גוף 29-35 ס"מ.
יציבה ומצויה ביותר בכל חלקי הארץ לרוב בסביבות האדם - בערים, ישובים ושטחים חקלאיים וגם במקומות חיות טבעיים, מלבד בתנאי מדבר קיצוניים. מקננת בגגות, מרפסות, גשרים וכדומה (בבתי גידול טבעיים מקננת בכוכי סלע ובמצוקים. ליונת הבתים יש מגוון עצום של מופעים, מהמופע הזה ליונת הסלעים (ראה תמונה) ועד מופעים 'משוגעים' כמו צבעי שחור, לבן, חום ועוד ובדגמי נוצות שונים.
יונת הבית מקורה במין יונת סלעים, היונים נשבו ובויתו ועברו אבולוציות מהירות ומוטציות שעודדו המגדלים לצורך השימושים השונים, דואר, מאכל ועוד. כיום ליונת הבית מתקיימות אוכלוסיות גדולות מאוד בטבע והיא מאיימת על יונת הסלעים ודוחקת אותה החוצה מבתי הגידול הטבעיים.
את השימוש ביונים בתקופות קדומות אנו מוצאים בארכיאולוגיה במתקני הקולומבריום ששימשו ככל הנראה לגידול יונים על מנת להשתמש בזבל לדישון השדות.
 

תור צווארון Eurasian) Collared Dove Streptopelia decaocto)

מוטת כנפיים 48-56 ס"מ, אורך גוף 31-34 ס"מ.
יציב ומצוי ברוב חלקי הארץ, מקנן סביב חוות וישובים, בגנים ובשאר מקומות בעלי שיחים צפופים. בחורף נמצא בלהקות. תור הצווארון דומה ליונה, הוא בגודל בינוני ורובו בצבע בז' חולי אחיד למדי מלבד צווארון שחור בעל מסגרת לבנה מסביב לעורפו וקצה כנפיו האפורות כהות.
התור מופיע בתנ"ך בפסוק: "גם חסידה בשמים ידעה מועדיה ותר וסיס ועגור שמרו את עת באנה ועמי לא ידעו את משפט ה' " (ירמיהו ח' ז') המתאר לנו את דברי התוכחה של ירמיהו הנביא אל עם ישראל, שלא כמו הציפורים הנודדות שיודעות מתי לחזור, עם ישראל נוטשים את דרכיהם ולא חוזרים בתשובה. וגם בשיר בשיר השירים ב' י"ב: "הניצנים נראו בארץ, עת הזמיר הגיע וקול התור נשמע בארצינו" המתאר את האביב שבו הטבע מתעורר ומתחדש כמשל לגאולה שבה עם ישראל יתעורר מהגלות ויתחדש בארצו.
 
 

צוצלת Laughing Dove Streptopelia senegalesis

מוטת כנפיים 40-45 ס"מ, אורך גוף 25-27 ס"מ.
יציבה ומצויה ברוב חלקי הארץ, מקננת בחורשות, במטעים ובגנים, וגם בבתים בערים וישובים. הצוצלת דומה לתור אך דקת גזרה וקטנה ממנו. בעלת צבע כללי חום-אדמדם, כנפיים שחורות עם כתם אפור-כחלחל וכתם חום מנוקד בשחור בצוואר.
מוצאה של הצוצלת הוא באיזורים טרופיים באפריקה, תפוצתה התפשטה באופן משמעותי מאוד בכל אירופה ב100 שנה האחרונות, אך מקובל כי הגיעה לארץ על ידי המוסלמים שהביאו אותה מאפריקה למסגדיהם בשל המייתה הערבה.
 

דוכיפת Eurasian) Hoopoe Upupa epops)

מוטת כנפיים 44-48 ס"מ, אורך גוף 25-29 ס"מ.
הציפור הלאומית של ישראל!
יציבה ומצויה בעיקר בצפון ובמרכז, בחורף נמצאת גם בדרום. מקננת באיזורים חקלאיים פתוחים ובאיזורים עירונים בגנים ומדשאות, הקן בתוך חור בעץ, קירות אבן או בבתים. הדוכיפת מוכרת מאוד וקלה לזיהוי, בעלת פספוס שחור-לבן בכנפיים וציצית ראש בולטת המשווה לה מראה של צ'יף אינדיאני. עיקר פעילותה על הקרקע במדשאות, שדות או גנים, ניזונה בעיקר מתולעים וזחלים של חרקים אותם היא שולה מהמדשאה או מהשדה בעזרת המקור הארוך והמעוקל שלה.
הדוכיפת נבחרה אחר כבוד למעמד הציפור הלאומית במסגרת חגיגות ה60 למדינת ישראל, את הפרויקט הובילו החברה להגנת הטבע, מרכז הצפרות הישראלי, המרכז הבינלאומי לחקר נדידת ציפורים, המשרד להגנת הסביבה, משרד החינוך וצה"ל. על התואר הנכסף התמודדו גם נשר מקראי, צופית בוהקת, בולבול ממושקף, סיקסק, בז אדום, פשוש, תנשמת לבנה, שלדג לבן-חזה וחוחית.
הדוכיפת בוחרת לעיתים קינים במקומות קצת בעיתיים למשל בקרבת האדם, אם הגוזלים יבחינו בטורף מתקרב לקן, הם ישמיעו קול לחישה ויתיזו חומר נוזלי מצחין לעבר הטורף. כמו כן גם הדוכיפת הנקבה מפרישה בעונת הקינון נוזל מצחין שהופך את הקן ל'פצצת סירחון', וכך הקן נשאר מוגן מאיומים.
הדוכיפת נזכרת בתורה ברשימת העופות הטמאים: "ואת החסידה ואת האנפה למינה ואת הדוכיפת" (ויקרא י"א י"ט) ועל פי חז"ל, הדוכיפת הופקדה לשמור בקינה על השמיר ששימש לחצוב ולסתת את אבני בית המקדש.

 

דררה מצויה Rose-ringed Parakeet Psittacula krameri

מוטת כנפיים 42-48 ס"מ, אורך גוף זכר בוגר 39-43 ס"מ (הזנב 22-26 ס"מ), צעיר ונקבה 27-36 ס"מ.
תוכי פליט תרבות שהסתגל והתאקלם בטבע בארץ ישראל וכיום יציב ומקנן מצוי למדי ברוב חלקי הארץ. הדררה מקננת בחורשות פתוחות וגנים. בעלת זנב ארוך ביותר, דקת גזרה וירוקה כמעט לגמרי מלבד טבעת עין אדומה, אברות כנף אפורות, וצווארון שחור מקדימה וכתמתם-כחלחל מאחור. המקור אדום, קצר ומאונקל.
מוצאה של הדררה הוא דרום-מזרח אסיה ומרכז אמריקה אך כיום היא פולשת אל אירופה והמזרח התיכון. הדררות נצפו לראשונה בישראל באמצע שנות השישים זמן קצר לאחר שהובאו מאיראן כציפורי כלוב. בעשורים לאחר מכן הובאו עוד ועוד דררות שחלקן ברחו מהשבי, במקביל להתאקלמות והתרבות של הפרטים בטבע, תחילה במישור החוף המרכזי ובהדרגה גם הגיעו לכל הארץ. כיום הדררות נצפות כמעט בכל מקום בארץ, בעיקר במישור החוף ובעמקים ובמדבר מתרכזות למקומות היישוב.
 

נקר סורי Syrian Woodpecker Dendrocopos syriacus

אורך גוף 23-25 ס"מ.
יציב ומצוי בעיקר בחבל הים תיכוני אך מתפשט לישובים וערים גם בבקעת הירדן וצפון הנגב. הנקר הוא ציפור בינונית בצבעי שחור ולבן, לזכרים כתם עורף אדום ולצעירים כיפה אדומה. מקנן באיזורים פתוחים, גנים, מטעים, שדרות עצים וכדו', וגם בישובים וערים. הנקר נבדל מציפורים אחרות בכך שיש לו שתי אצבעות הפונות קדימה ושתיים אחורה, לצורך טיפוס קל ונוח, לעומת שלוש קדימה ואחת אחורה אצל רוב מיני הציפורים. ניתן לזהות בקלות את הנקר בזכות הטיפוס המיוחד שלו על עצים ולפעמים גם על עמודי טלפון, ועל ידי קולות הניקור שהוא משמיע. לניקור יש כל מיני שימושים – חיפוש אוכל בין קליפות העץ, הכנת קן לדגירה על הביצים וגם תפקיד בחיזור.
הנקר ניזון בעיקר מחרקים אותם הוא שולף מתוך העץ, אך גם מפירות ומבלוטים ואגוזים אותם הוא תוקע ב'תחנות פיצוח' על הגזע. דרורים, ירגזים וציפורים אחרים יודעים כבר לזהות את 'תחנות הפיצוח' ומחכים למטה לשאריות שיפלו.
אצל הנקר עצמות הגולגולת מנותקות מעמוד השדרה ומחוברות אליו רק עם שרירים, דבר שעוזר לו לספוג את עוצמת הניקור וכך למנוע נזק למוח.
 
 

עפרוני מצויץ Crested Lark Galerida cristata

אורך גוף 17-19 ס"מ.
יציב מצוי ביותר ברוב חלקי הארץ. העפרוני הינו ציפור שיר, גדולה מעט מדרור ובעלת מראה חום חולי ואחיד עם גב וחזה מפוספסים וגוון חלודי בתת הכנפיים ובקצות הזנב. ניתן לזהותו בזכות ציצת הראש המחודדת שגם כאשר אינה פרוסה בולטת מעט מאחורי ראשו. מקנן במגוון גדול מאוד של מקומות חיות בעלי זמינות לזרעי צמחים עשבוניים (שדות, איזורים פתוחים ומתועשים, נמלים, לצד כבישים ומסילות ברזל וכו'). העפרוני המצוייץ היה בעבר נפוץ ביותר גם בתוך מקומות היישוב אך עם התפשטות וגידול האוכלוסיה של דרור הבית הוא נדחק לשולי היישובים והיום ניתן לראות אותו בעיקר בפרוורים, שדות המקיפים את היישוב, צידי כבישים (גם ראשיים) ובשטחי הבור הסובבים את הישובים. בדרום הארץ מקנן גם בשטחים צחיחים יותר.
העפרוני הינו חקיין והוא עשוי לחקות את הקולות של הבז המצוי וקולות אחרים כדוגמת שריקת אדם או קולות חליל, ואף ידוע מקרה בו כלבי רועים צייתו לשירתו.
 

נחליאלי לבן White Wagtail Motacilla alba

אורך גוף 16.5-19 ס"מ.
מבשר הסתיו המוכר והאהוב! חולף וחורף מצוי ביותר בכל חלקי הארץ.
דק גזרה בעל זנב ארוך, בצבעים שחור ולבן עם 'סינר' שחור על החזה. נמשך לאזורים חשופים כמו מדשאות, צידי כבישים, משטחי סלע, גגות וכדו', בהם הוא מתרוצץ ומלקט חרקים בזריזות. מנענע את זנבו מעלה ומטה לעתים קרובות. הנחליאלי הלבן הינו ידיד טוב של האדם ומתלווה אליו לכל מקום ישוב. שמו של הנחליאלי ניתן לו בשל חיבתו הרבה למקומות לחים וגדות נחלים.
הנחליאלי הינו מבשר הסתיו משום שהוא מגיע אלינו בעונת הנדידה דרומה שמתרחשת בסתיו, ואוכלוסיה גדולה למדי נשארת לחרוף בארץ ישראל עד עונת הנדידה צפונה לשטחי הקינון שמתרחשת באביב. בעת שהותם בישראל מתחלקים הנחליאלים ל'נחלות' בבודדים או בזוגות ומעבירים בנחלה את היום בחיפוש אחר מזון וכדו'. לקראת הערב מתכנסים הנחליאלים לאתרי טרום-לינה שם הם עומדים צפופים ומסדרים ומסרקים את נוצותיהם. קרוב לשעת השקיעה לפניה או קצת לאחריה הם עפים אל אתרי הלינה שיהיה לרוב על עץ סבוך אך גם בחישות קנים או גגות של מבנים גדולים כמו לולי או בתי חרושת. המעבר לאתרי הלינה מלווה בריבים וציוצים עד שכל אחד מוצא את מקומו. כחצי שעה לפני הזריחה הלהקה מתרוממת בבת אחת וכל אחד חוזר לנחלתו.
 

בולבול צהוב-שת/ממושקף Spectacled Bulbul Pycnonotus xanthophygos

אורך גוף 19-21 ס"מ.
יציב מצוי ביותר בכל הארץ.
ציפור שיר בינונית בעלת גוון אחיד למדי, הגב בצבע חום-אפרפר והבטן מעט יותר בהירה. הראש שחור, מסביב לעין טבעת לבנה והשת צהוב. מקנן במטעי תמרים, גינות, וואדיות עם צומח ועל עצים בתוך ערים וישובים. לבולבול שירה יפה ונעימה המתחילה עוד לפני עלות השחר. מקור השם הוא בערבית ופירושו 'זמיר' בשל שירתו הערבה.
הבולבולים אוהבים מאוד לבלות בצמדים, לאו דווקא זכר ונקבה וגם אם כן אז לא תמיד למטרות הזדווגות. תמיד נראה צמד בולבולים שנראים כמו חברים טובים, משחקים, מסדרים אחד לשני את הנוצות וגם ישנים יחד במקום לינה קבוע.
 

שחרור (קיכלי השחרור)  Common) Blackbirdׂ Turdus merula)

אורך גוף 23.5-29 ס"מ
יציב ומצוי ביותר מצפון הארץ עד לצפון הנגב. בינוני בגודלו, שחור לגמרי ובעל מקור צהוב וטבעת עין צהובה ודקה. הנקבות  בהירות יותר עם פספוס בבטן והצעירים בהירים אף יותר עם ניקוד בבטן ובגב ומקור כהה שהולך ומצהיב. השחרור מקנן ביערות, חורש, גנים ופארקים, גם בתוך ערים וישובים. הוא אוהב במיוחד מדשאות שם הוא מהלך ושולף שלשולים וחרקים אחרים. שירתו של השחרור שמתחילה לפני עלות השחר ומושמעת גם בשעות בין הערביים היא מהיפות ביותר והינה מוסיקלית ובעלת צלילים נעימים הדומים לצלילי החליל. הצלילים מושמעים בקול חזק ויציב ובמנעד רחב ביותר. שמו של השחרור ניתן לו לא בשל צבעו אלא בשל השכמתו המוקדמת ושירתו שמקדימה את עלות השחר.
השחרור הינו שיאן מחזורי קינון ויכול להשלים שלושה מחזורי קינון בעונה אחת.
 

ירגזי מצוי Great Tit Parus major

אורך גוף 13.5-15 ס"מ.
יציב ומצוי ביותר בצפון הארץ ובמרכז, התפשט בהדרגה בעקבות ישובים גם אל ספר המדבר ולישובי הנגב, כאשר באביב 1979 נמצא מקנן אף באזור אל-עריש. הירגזי קטן במעט מדרור ובעל צבעים חזקים שמקלים על זיהויו. הבטן צהובה עם פס שחור שחוצה אותה לאורכה, הגב ירקרק, הכנפיים והזנב אפור-כחלחל והראש שחור מבריק עם כתם לחי לבן גדול. מקנן בכל סוגי היערות גם הסמוכים ביותר למגורי האדם, בפארקים, גנים וכדו'. קינו נמצא בחורים בעצים, בפתחי איוורור ואף תיבות דואר. רבים בונים לירגזים תיבות קינון בכדי למשוך אותו לקנן ליד ביתם. הירגזי קיבל את שמו בשל אופיו הפעלתני וקריאותיו הנשמעות נרגזות.
 

צופית בוהקת Palestine Sunbird Nectarinia osea

אורך גוף 11-12 ס"מ
יציבה ונפוצה ביותר בכל חלקי הארץ, בערים, ישובים, שטחים מעובדים, ואף בערוצי וואדיות במדבר.
הצופית היא ציפור קטנטנה ופעלתנית. מזוהה בקלות בשל צבעה הכהה המבריק בכחול וירוק והמקור הארוך, הדק, המחודד, והכפוף, המותאם לשתיית צוף מהפרחים. הנקבות בעלות מראה כללי אחיד אפרפר למדי אך עדיין מזוהות בשל גודלן הזעיר והמקור האופייני. מקום הקינון הטבעי של הצופית הוא מקום יבש  דמוי סוואנה עם עצי שיטה. בעקבות האדם הצופית החלה לקנן גם בגינות ופארקים בעלי פרחי תרבות בעלי צוף רב. בטבע המזון העיקרי שלה הוא הרנוג השיטים - טפיל החי על עצי השיטה - פרחיו שופעים בצוף. תוך כדי שתיית הצוף הצופיות מאביקה את ההרנוג וכך מסייעת לו להתרבות. ההרנוג הינו צמח הבר היחיד בארץ המואבק על ידי ציפורים בלבד.
הצופית ניזונה בצוף אך לעיתים גם בחרקים זעירים.
 
הצופית הבוהקת הינה המין הצפוני ביותר בין מיני הצופיות.

 

עורבני שחור-כיפה Eurasian) Jay Garrulus glandarius)

מוטת כנפיים 54-58 ס"מ אורך גוף 32-35 ס"מ
יציב מצוי ביותר בכל האיזור הים תיכוני וצפון הנגב, התפשט בהדרגה לשאר חלקי הארץ לאזורים שאינם בעלי תנאי מדבר מובהקים. מוצאו של העורבני באירופה ולכן באופן טבעי יעדיף בתי גידול מיוערים, חורש טבעי, מטעים, ומקומות אחרים מרובי עצים. מקנן ביערות, חורשים ופארקים גדולים. העורבני קטן במעט מהעורב, והוא בעל גוף בצבע בז', זנב שחור, כנפיים שחורות בעלות כתם כחול עז ובולט וכיפה שחורה אשר הקנתה לו את שמו. העורבני שומר על קשר מונוגמי והזוג קשור לרוב לטריטוריה, ובעת הקינון חי במסגרת משפחתית ברורה. ניזון כמעט בכל דבר - חיפושיות וחרקים אחרים, נבטים, זרעים, פירות עסיסיים ואף פסולת אדם. אך בלוטי האלון מהווים עבורו מקור חשוב של מזון. הוא תולש ומפריד אותם מהספלול, מקלף אותם מהקליפה ואוכל את תוכם. הוא גם מטמין לעיתים את הבלוטים וכך מסייע להפצת האלונים.לעיתים העורבני אף חומס ביצים וגוזלים מקינים של ציפורים אחרות. 
העורבני חכם מאוד ובעל יכול חיקוי גבוהה, מחקה לרוב קולות של ציפורים, ובסביבה עירונית גם יללת חתול, נביחת כלב, צלצול טלפון, בכי של תינוק וכדו'.

 

עורב אפור Hooded Crow Corvus corone cornix

מוטת כנפיים 34-100 ס"מ אורך גוף 44-51 ס"מ
העורב הנפוץ והמוכר ביותר בארץ, נמצא בכל מקום מצפון הארץ עד צפון הנגב וסביב ישובים אף יותר דרומה. עוף גדול ואפור ברובו, בעל זנב, כנפיים, חזה וראש שחורים. מקורו עבה וחזק בשל היותו 'אוכל כל', המקור מסייע לו בעת אכילה מפגרים ואשפה, וגם כשהוא שודד קינים של ציפורים אחרות. העורב מקנן ביערות פתוחים, אדמות ביצה, גושי עצים באיזורים חקלאיים, בפארקים גדולים בתוך ערים ואף ביישובים. בהרבה מקומות העורב נחשב מטרד בשל היותו רעשן וחצוף ואפילו לפעמים תוקפני. העורב ניזון בכל דבר כמעט - נבטים, פירות וגרגירים, אגוזים שהוא מפצח, הוא אוכל פגרים וחומס גוזלים וביצים מקיניהם ואף טורף ציפורים חלשות ופצועות ומכרסמים קטנים, הוא מרבה לאכול שיירי מזון במזבלות ואוסף שאריות במגרשים לאחר אירועים המוניים. העורב מטמין ואוגר מזון ואף אוסף חפצים מבריקים ולעיתים גם גונב אותם מתוך בתים.
העורב הוא עוף חברותי וחי בלהקה לאורך כל השנה כאשר זוגות מסויימים פורשים לטריטוריה משלהם בעונת הקינון. בלהקת עורבים שורר דירוג חברתי, הזוגות הבוגרים בראש וכן הלאה. בשעות היום הלהקה מתפצלת ללהקות משנה בחיפוש אחרי אוכל. העורבים הרבה פעמים מסייעים בזיהוי מקומו של דורס בכך שהם מתגודדים סביבו וקוראים בקול וזאת בשל הפלישה לשטח המחייה והתחרות על המזון. 
העורב הינו עוף חכם ביותר, פיקח ואף מסוגל ללמוד ולהשתמש בכלים לצרכיו. על פי תצפית שבוצעה ביפן, העורב שמעוניין לפצח את אגוז הפקאן מנסה בתחילה לזרוק אותו מגבוה, כשהפקאן לא מפצח הוא מנסה להניח אותו על הכביש ומחכה שיעבור רכב, לאחר שהאגוז מתפצח על הכביש מגלגלי המכונית העורב מגלה להפתעתו שהוא לא יכול לגשת אל האגוז בגלל הסכנה מהרכבים הנוסעים בכביש. העורב מסתכל מסביב ומחליט לקחת את האגוז אל מעבר החצייה, לאחר שהאגוז מתפצח הוא מחכה שהרמזור יתחלף לירוק ורק אז, שהכביש בטוח, הוא יורד ואוכל את הפקאן הטעים.
 
העורב מוזכר במקומות רבים בתנ"ך למשל בתהילים קמ"ז ט': "נותן לבהמה לחמה, לבני עורב אשר יקראו" הקב"ה מפרנס כל אחד אשר יקרא אליו, כמו שגוזלי העורב קוראים ומצייצים ומקבלים אוכל. 
 

דרור הבית House Sparrow Passer domesticus

אורך גוף 14-16ס"מ.
דרור הבית מוכר לכולנו, הוא נמצא כמעט בכל פינה בעיר, בגינות, בפארקים, על יד מפעלים ואזורי תעשיה וגם בשטחים חקלאיים. הדרור קשור כבר מאות שנים למשכנות האדם והוא מלווה אותו בכל נקודה חדשה שהאדם מגיע אליה, מצפון הארץ ועד לאילת, במזרח ובמערב. הדרור בעל מראה כללי חום אפרפר, הגב מפוספס, הכיפה אפורה וצידיה חומים ערמוניים. על גרונו סינר שחור שהולך ודהה והבטן אפורה. הנקבה בעלת מראה אחיד יותר, ללא צידי הראש הערמוניים והסינר השחור. הדרור הינו מקנן חורים ועל קן יבנה את קינו בכל חור מתאים, מתחת לרעפי הגג, בצינורות איוורור, בסדקים בקירות ובשאר חורים באיזורים עירוניים וכפריים. לעיתים מקנן גם על עצים. הדרור הינו יציב וחברתי מאוד, אפילו בעונת הקינון נצפה לעיתים בלהקות צפופות. הדרור ניזון בזרעים קטנים ועל כן מקורו עבה וחזק, אצל הזכרים כהה ואצל הנקבות בהיר. הוא מגוון את תפריטו לעיתים בחרקים קטנים, ניצנים ונבטים, פירות ושאריות באשפה. בשנים האחרונות אוכלוסיית הדרורים בארץ נמצאת בדחיקה בשל התפשטות ופלישה של מינים כמו מיינות ודררות.