ט"ו בשבט לחזור לשורשים
השבוע יחול ט"ו בשבט, ראש השנה לאילנות מיום זה נקבעים כללי ההלכות התלויות בארץ לעניין האילנות. מרן הרב קוק זצ"ל כותב שלט"ו בשבט יש רושם של חג, מהו אותו רושם? רושם החג מחזיר אותנו לתוכנית האלוקית בזמן הבריאה, למעשה בראשית. עלינו להתבונן מהו יעודם של פירות האילן ויחודם, לעומת הירק והעשב.פרי העץ נועד לאדם: "ויאמר אלקים הנה נתתי לכם את כל עשב זרע זרע אשר על פני כל הארץ, ואת כל העץ אשר בו פרי עץ זרע זרע לכם יהיה לאכלה" (בראשית א', כט').
בפסוק נזכר עשב ופירות. הרד"ק מפרש: "והטוב שבעשבים לאדם, ושאר כל ירק- עשב לחיות ולעופות". פירות העצים הם עיקר מזונו של האדם. כך מצוה ה’ לאדם הראשון: "ויצו ה’ אלקים על האדם לאמר מכל עץ הגן אכל תאכל" (בראשית ב', טז')
בהמשך נאמר: "ויצו ה’ אלקים על האדם לאמר מכל עץ הגן אכל תאכל" (בראשית ב', טז').
גם אם נפרש שאין הכוונה למצווה חיובית אלא להיתר, מכאן יש ללמוד שפירות העץ הם המיוחדים לאדם. רוב הפירות הם זמינים לאכילה ואינם צריכים תיקון לפי שהם טובים לאכילה, וניתן לומר שהקב"ה רצה להקל על האדם שלא יצטרך לטרוח בהכנת מזונו.
לפני המבול נאסר על האדם לאכול בשר, ובודאי בתקופה זו הפירות היו עיקר מזונו, ונראה שזו התכנית המקורית של הבריאה, שהרי אלמלא חטא המבול היה הבשר אסור על האדם.
אפשר לומר, שאף בהיבט החיצוני ישנו הבדל המסמל את הפרי כמאכל אדם, שכן על מנת לקטוף פרי אנו מותחים את אברינו כלפי מעלה,כביכול מושיטים את ידינו בשאיפה להתחבר לשפע האלוקי. אולם, בעשב וירק הבהמה מורידה את ראשה וכל מהותה כלפי האדמה, כביכול, כל השגתה ושאיפתה אינו אלא לארציות ולחומריות.
על פי זה ניתן להבין את החשיבות הגדולה הנאמרת בערך הנטיעה ופירות האילן, כך אנו מוצאים שבמצוות הערלה נאמר: "וכי תבאו אל הארץ ונטעתם כל עץ מאכל וערלתם ערלתו את פריו שלש שנים יהיה לכם ערלים לא יאכל" (ויקרא יט', כג'). הכניסה לארץ ישראל מצוינת בפעולת הנטיעה, נראה שהתורה מייחסת לנטיעת אילנות חשיבות מרובה ליצירת הקשר בין עם ישראל לארץ ישראל. מעבר לקשר המיוחד שקיים בין האדם לפרי העץ, האילנות מחברות בין העם לארץ. כדברי המדרש בויקרא רבה (מרגליות) פרשה כה, ג: "ובו תדבקון, אלא מתחילת ברייתו שלעולם לא נתעסק אלא במטע תחילה, הה"ד "ויטע ה’ אלקים גן בעדן" (בראשית ב', ח'), אף אתם כשאתם נכנסין לארץ ישראל לא תתעסקון אלא במטע תחילה, כי תבאו אל הארץ ונטעתם כל עץ מאכל".
במדרש מתואר התכנית המקורית שבה הייתה צריכה ארץ ישראל להוציא פירותיה מיד אחרי הנטיעה כפי שהיה צריך להיות בבריאת העולם, אלא שהחטאים קלקלו תכנית זו, ומעכשיו יש תהליך ארוך שבו צריך לטעת עץ ולוקח זמן רב עד שהוא מוציא פרות.
כך נאמר במדרש תנחומא (בובר פרשת קדושים סימן ז'):"וכי תבאו אל הארץ ונטעתם כל עץ מאכל וגו’ (ויקרא יט', כג'), זה שאמר הכתוב "ועתה לא כימים הראשונים… כי זרע השלום הגפן תתן פריה והארץ תתן את יבולה" (זכריה ח', יא' – יב'), מהו לא כימים הראשונים? כיון שיצאו ישראל ממצרים, והיו מהלכין במדבר, והוריד להם את המן, והגיז להם שליו, והעלה להם את הבאר, והיה כל שבט ושבט עשה לו אמת המים, [וממשיכה מן הבאר], ומכניסה אצלו, והיה [כל אחד ואחד] נוטע תאנים וגפנים ורמונים, ועושין פירות בני יומן, כשם שהיה מתחילת ברייתו של עולם, עץ פרי עשה פרי למינו (בראשית א', יא'), אילו זכו בני אדם, עד עכשיו כך היה, אדם נוטע אילן ועשה פירות מיד, כיון שחטא אדם נתקללה האדמה שנאמר: "ארורה האדמה בעבורך" (בראשית ג', יז'), מכאן ואילך "בעצבון תאכלנה כל ימי חייך" (בראשית ג', יז'), זרע חטים וצמחה דרדרים, שנאמר: "וקוץ ודרדר תצמיח לך" (בראשית ג', יח'), כשיצאו מצרים העלה להם [הקב"ה] את הבאר, והיו נוטעין על מימיה, והיו האילנות עושי פירות בני יומן, משנסתלקה הבאר [נסתלקה הטובה] מה כתיב שם: "לא מקום זרע ותאנה וגפן ורמון" (במדבר כ', ה'). א"ל הקב"ה למשה, אמור להם לישראל כשתכנסו לארץ ישראל אני מחזיר לכם את כל הטובה, שנאמר: "כי ה’ אלהיך מביאך אל ארץ טובה … ארץ חטה ושעורה וגפן ותאנה ורמון …ארץ אשר לא במסכנות תאכל בה לחם" (דברים ח', ז'- ט'), כיון שבאו לארץ ישראל התחילו חוטאים, שנאמר: "ותבאו ותטמאו את ארצי" (ירמיה ב', ז'), ולא היתה עושה פירות כראוי, היו זורעין הרבה ומביאין מעט, שנאמר זרעתם הרבה והבא מעט (חגי א',ו')".
מכאן שהפירות נועדו מלכתחילה לאדם, והם היו גדלים במהירות אלמלא החטא. כמו כן עם כניסת עם ישראל לארץ ישראל, אמורים הפירות לחזור למצב הבראשיתי של הבריאה, אלא שחטאו וקלקלו.
שאיפת העולם היא לחזור אל התוכנית האלוקית, שהעולם יהיה ראוי שטעם העץ יהיה כטעם פריו.