מחצית השקל וגזירת המן
פרשת פקודי תשע"ד
השבת אנו קוראים בנוסף לפרשת השבוע אף את פרשת שקלים. הטעם לקריאת פרשת שקלים בשבת הסמוכה לר"ח אדר, הוא מטעם המפורש במשנה: "באחד באדר משמיעין על השקלים" (שקלים פ"א,מ"א).
הטעם שהיו משמיעין על השקלים באחד באדר, הוא כיון שבראש חודש ניסן היו מתחילים להביא קורבנות ציבור (תמידין ומוספין) מן השקלים החדשים. ועל מנת שכל השקלים יגיעו עד ראש חודש ניסן, הקדימו להשמיע שלושים יום קודם. מכאן נהגו כל ישראל "זכר למקדש" לקרות בבית הכנסת פרשת שקלים בשבת שמברכים חודש אדר, או בשבת שחל בה א' אדר (כמו השנה).
בנוסף לטעם ההלכתי, רבותינו ז"ל מצאו טעם רוחני למחצית השקל, כנגד דבריו של המן למלך אחשורוש "אם על המלך טוב יכתב לאבדם ועשרת אלפים ככר כסף אשקול על ידי עושי המלאכה להביא אל גנזי המלך" (אסתר) "אמר ריש לקיש: גלוי וידוע לפני מי שאמר והיה העולם, שעתיד המן לשקול שקלים על ישראל, לפיכך הקדים שקליהם לשקליו והיינו דתנן באחד באדר משמיעים על השקלים" (מגילה יב' ע"ב).
כיצד יהיה בכח מחצית השקל שנותן כל אדם מישראל לבטל את גזירת המן הרשע ?
על מנת להבין זאת נתבונן בפרשת שקלים, בה נצטווינו "העשיר לא ירבה והדל לא ימעיט ממחצית השקל" (שמות ל טו) התורה מצווה על שוויוניות של כל ישראל דווקא בתרומת מחצית השקל שנועדה לקורבנות ציבור. אין ולא תהיה עדיפות לשום אדם על חבירו, אין מעמדות, כולם שווים. "איזה הוא נדבה שעושין ישראל, שהעשיר והרש שוין בה, ואין העשיר גוער ברש לומר אני נתתי יותר ממך ואין לך רשות לדבר בדבר הזה? הוי אומר זו תרומת השקלים ויד הכל שוה בה, דכתיב: 'העשיר לא ירבה והדל לא ימעיט ממחצית השקל'" (מדרש) ובמדרש לקח טוב "שלא יתרברב העשיר על העני, אבל בשאר מתנות וצדקה כתוב: 'איש כמתנת ידו' ואומר: 'אשר ברכך ה' אלוקיך תתן לו'".
אבל האמת היא שיש מעמדות בישראל, כגון: מלך, כהן גדול, נשיאים, תלמידי חכמים וכו', ובכלל העם: כהן, לוי וישראל. ונצטוו ישראל לכבד ולקדש את הכהן, שנאמר: "וקדשתו". מעמדות אלו מסדרות את העם, על מנת שיהיה תיקון מדיני,רוחני וחברתי כדי שיהיה אפשר לתפקד כעם, "שלולא מוראה של מלכות איש את רעהו חיים בלעו" (אבות).
אולם כאשר נוגעים בנקודת השייכות והחיבור של כל אדם מישראל לכלל ישראל, עלינו לדעת שאדם מישראל אינו חלק מאיזה קונצרן גדול, בעל מניות בחברה, או שותף בה.
אצל אומות העולם נאספו הרבה אנשים פרטיים באופן מקרי, ויצרו את החברה המשותפת לפי הצרכים והאינטרסים של החברה ועפ"י זה קבעו מה תהיה התרבות המשותפת, הפולקלור העממי, השפה , ההמנון, הצבא, הכלכלה והחברה.
דוגמא לדבר אמריקה (ארה"ב) לפני למעלה ממאתיים שנה, נאספו אלפים ורבבות של אנשים מכל רחבי העולם, "מחפשי הזהב" וכל מי שרצה להיות בוקר (קאבוי) בערבה, ובמשך כמאתיים שנה יצרו את התרבות האמריקאית, התרבות המערבית, לפי תפיסת עולמם, כשכל קבוצה של אנשים מנסה להשתלט וליצור את התרבות, מערב הפרוע, ופעם מלחמת הדרום בצפון, פעמים משטר שמרני- רפובליקני ופעמים משטר דמוקרטי, תרבות שנוצרת באופן זה אינה תרבות עצמית, מהותית, שמתאימה באופן מוחלט לחברה אלא תרבות מקרית (כבר היום מדברים וחוששים באירופה על שינוי תרבות בעקבות מעבר של מהגרים איסלמים לתוכה).
לא כן עמנו, "יש בציבור של ישראל קדושה ומציאות כללית. ושאינה נערכת כלל כלפי החלק של כל פרט והיא עומדת למעלה מגדרי חלוקה, ובשביל כך קורבנות ציבור צריכים להיות משל ציבור דווקא, שזהו ענין הקדושה של הכלל כולו" (שו"ת משפט כהן עמ' קע"ג).
בפרשת מחצית השקל אנו נוגעים בנקודה הפנימית המחברת ומקשרת את כל עם ישראל, כל אדם מישראל מתקשר ומתחבר להבנה זו, ועל ידי נתינת מחצית השקל, שיד כולם שוה בה, אנו מבליטים את קדושתם של ישראל.
בנתינת מחצית השקל אנו מרימים את קרן ישראל "אמר רבי אבהו: אמר משה לפני הקב"ה במה תרום קרנם של ישראל ? אמר לו בכי תשא" (בבא בתרא, י ע"ב) ויתרה מכך אנו כביכול מרוממים את רבונו של עולם "אנו מוצאים שבמקומות הרבה שהקב"ה אמר למשה 'שאו את ראש בני ישראל' (במדבר ,א) 'כי תשא את ראש בני ישראל' (שמות,ל), ולמה כן ? אלא אמר הקב"ה למשה: משה, כל מה שאתה יכול לרומם את האומה הזו רוממה, כאילו לי אתה מרומם, שנאמר: 'כי תשא את ראש בני ישראל' כי תשא את בני ישראל אין כתוב כאן, אלא את ראש ואין ראשם של ישראל אלא הקב"ה, שנאמר: 'ויעבר מלכם לפניהם וה' בראשם'" (מיכה ב,יג).
במדרש תנחומא על הפסוק: "זה יתנו כל העובר על הפקודים מחצית השקל" (ל,יג) "זה יתנו- אמר רבי מאיר כמין מטבע של אש הוציא הקב"ה מתחת כסא הכבוד והראהו למשה, ואמר לו: זה יתנו- כזה יתנו" (תנחומא, ט). וביאר את הדברים בעל "זית הענן" מדוע היה צריך הקב"ה להראות למשה מהו המטבע? שכן כשהכתוב אומר "זה", מלמד שמשה נתקשה בדבר זה, כמו ב"זה מעשה המנורה" נתקשה משה בעשיתה, על כן הראה לו הקב"ה. אולם מה קשה במטבע שהוצרך להראות לו? "יש לומר, דהקב"ה הראה לו מטבע של אש, לומר כשם שבאש אין חילוק בין רב למעט, דמעט אש מתפשט עד אין סוף, כך הכא דמעט שיתנו, יעלה למעלה ויתרבה" ואפשר להוסיף שכמו שבאש רבים הם הגוונים וכולם יחד יוצרים את הלהבה, כך ישראל כולם יחד הם קדושה אחת.
מעתה מובן מדוע הקדים את שקלינו לשקלים של המן, שכן הניצחון הגדול שלנו הוא בכח הקדושה האלוקית שמצויה בכלל ישראל. ולכן אין אפשרות להשמיד ולהרוג ולאבד את עם ישראל כתקוות המן, וכך ע"י אחדותנו אנו מגלים את כח הקדושה שיצא לפועל. "לך כנוס את כל היהודים" זהו הדרך לביטול מחשבתו הרעה של צורר היהודים, המן הרשע, "ליהודים היתה אורה ושמחה וששון ויקר" כן תהיה לנו בעז"ה.