תפריט
שיעורים בלוח השנה העברי תשע"ד
ראשי > שיעורים בלוח השנה העברי תשע"ד > שחיתות מוסרית וחברתית
תוכניות נוספות תחת שיעורים בלוח השנה העברי תשע"ד


שחיתות מוסרית וחברתית

מצורע תשע"ד

בפרשתנו פר' מצורע אנו פוגשים את אחד מפלאי התורה, מחלת הצרעת. "אדם כי יהיה בעור בשרו שאת או ספחת או בהרת" (יג, ב'). ויתרה מזו הינה מחלה המדבקת, ועל כן מצוה התורה להסגיר את המצורע, "והסגירו הכהן...".
אולם, הלכה תמוהה מאוד נאמרה במשנה (נגעים ג', ג), ש"חתן שנראה בו נגע נותנים לו שבעת ימי המשתה... וכן ברגל נותנים לו כל ימי הרגל". דהיינו לפי דברי המשנה אין צורך להסגיר את המצורע בימי שמחתו, וכן אין למנוע מאדם את שמחת הרגל בגלל צרעתו, אלא הוא מתחיל את ימי ההסגר רק אחר ימי המשתה או ימי הרגל. – ולפלא יחשב הדבר שכן היינו מצפים שבמקום שאנשים רבים מצויים בו, כגון: ימי המשתה והרגל, נמנע מכל אדם הנושא מחלה מדבקת מלהיות בחברת אנשים.
תשובה לתמיהה זו נעוצה בהבנה באיזה סוג של מחלה מדובר.
ספר החינוך פתח לנו פתח להבין מהי מחלת הצרעת, "מצוה היא עלינו שכל מי שיהיה מצורע, שיבוא אל הכהן לשאול על צרעתו... ולא יקח הדבר כחולי הבא במקרה, אלא יתן לב עליו וידע כי גודל עונו גרם אותו... ומשורשי המצוה, לקבוע בנפשותינו כי השגחת ה' ברוך הוא, פרטית על כל אחד ואחד מבני אדם, וכי עיניו פקוחות על כל דרכיהם... ולכן הוזהרנו לתת לב אל החולי הרע הזה, ולחשוב כי החטא גרם אותו וכבר אמרו זכרונם לברכה (ערכין ט"ז ע"א) כי בחטא לשון הרע יבוא ברוב ולא נקחנו דרך מקרה".
מחלת הצרעת, היא סימפטום ותוצאה של מחלה עמוקה יותר באדם, מחלה נפשית, שיסודה בריקבון חברתי שבין אדם לחבירו. כל גורמי המחלה הזו הינם שייכים לתחום של קילקולים חברתיים, שביכולתם להרוס כל חברה מתוקנת. "אמר רבי שמואל בר נחמני אמר רבי יוחנן: על שבעה דברים נגעים באים: על לשון הרע, ועל שפיכות דמים, ועל שבועת שוא, ועל גילוי עריות, ועל גסות הרוח, ועל הגזל, ועל צרות העין", שבעה דברים המסמלים את ההדרדרות המוסרית והחברתית.
כשהיסודות החברתיים מקולקלים, כשאין כבוד הדדי ועזרה לזולת, אנו מסוגלים להיות בעלי צרות עין וגסות הרוח איש כלפי רעהו. וכשאין אהבת הבריות ונאמנות זה לזה, אנו מגיעים לשבועת שוא, גילוי עריות, שפיכות דמים וגזל. כשהחברה כל כך דורסנית וכוחנית ואין אדם מסוגל לחשוב אלא על עצמו, ועניני החברה ותיקונה אינם נמצאים במרכז החיים שלו, אז שולח הקב"ה כל מיני רמזים ואזהרות ע"מ שנחזור אל עצמנו ונתקן את פגעי החברה.
הפלא הגדול הזה, הינו חסד ה' עלינו, שכל ענינו הוא להיות בבחינת תמרור אזהרה, שלא נגיע עד פי תהום מבחינה מוסרית, וכדברי הרמב"ם: "וזה השינוי האמור בבגדים ובבתים שקראתו תורה צרעת, בשותפות השם, אינו ממנהגו של עולם, אלא אות ופלא היה בישראל, כדי להזהירן מלשון הרע" (הלכות טומאת צרעת פט"ז, ה"י).
והחסד האלוקי גדול יותר בכך שהרמז – האזהרה, באים בהדרגה. תחילה נפגע דבר שקרוב לאדם אבל עדיין לא קרוב ממש – הבית. לאחר מכן הרמז קרוב יותר לאדם – בגד האדם. ואם הרמזים הללו עדיין לא נקלטים, מגיע הדבר עד שנפגע גופו של האדם. "שהמספר לשון הרע משתנות קירות ביתו. אם חזר בו יטהר הבית, אם עמד ברשעו עד שהותץ הבית, משתנין כלי העור שבביתו שהוא יושב ושוכב עליהן. אם חזר בו יטהרו, ואם עמד ברישעו עד שישרפו, משתנה עורו ויצטרע, ויהיה מובדל ומפורסם לבדו, עד שלא יתעסק בשיחת הרשעים, שהוא הליצנות ולשון הרע" (רמב"ם, שם).
השגחה זו, שהקב"ה מדקדק עימנו, שכל אורחות החיים, הקהילתיים והציבוריים, יהיו מושגחים בהשגחה מדוקדקת מאת ה', וכדברי החינוך (לעיל) "לקבוע בנפשותינו כי השגחת ה' ברוך הוא פרטית על כל אחד ואחד מבני אדם, וכי עיניו פקוחות על כל דרכיהם".
השגחה זו איננה קיימת כי אם בארץ ישראל. נחלת ה', שבתוכה אנו מחוייבים לרגישות מוסרית וחברתית ברמה גבוהה מאוד, "והנה הנגעים היו מורים השגחה גמורה ולא היה ענין טבעי אלא נס גדול, ולא היה הענין בחוצה לארץ כי אם בארץ ישראל, כי כשיקרה לאחד מישראל חטא ועון היה הנגע מתראה בביתו, או בבגדו, או בגופו, להעיד עליו כי יש בידו עון... ועל זה אמר הכתוב: 'ונתתי נגע צרעת בבית ארץ אחוזתכם'. וזהו שכתוב עוד: 'כי תבואו אל ארץ כנען אשר אני נותן לכם לאחוזה', להורות שאין הענין נוהג אלא בנחלת ה', לא בארץ העמים שהיא חול, ולא בירושלים שהיא בית ה' מיוחד לשבתו ולא נתחלקה לשבטים, אלא בארץ הנקראת אחוזת ה', שנתחלקה לשבטים. היא הארץ הקדושה והנבחרת הנקראת ארץ אחוזה". (רבינו בחיי סוף פר' מצורע).
בתקופה קשה זו, אנו פוגשים אנשים שרמתם המוסרית ירודה כל כך, כמעט בכל התחומים. הם אלו הנושאים את הדגל של הפשע המוסרי הגדול ביותר מאד הקמת מדינת ישראל- עקירת יהודים מאדמתם.
עקירת יהודים שנשלחו על ידי כל ממשלות ישראל. שליחי ציבור ובנים הנאמנים לאומה, שבמסירות נפש גדולה במשך כחצי יובל שנים, הפריחו את השממה, ויצרו חיים של תורה ואמונה, חיים של עבודת כפיים וחקלאות מפוארת, חיים של חסד ונתינה, חיים של צניעות ודרך ארץ. ומעל הכל חיים של גבורה עילאית ועמידה איתנה, אל מול אויב אכזרי, רוצחים – חיות אדם, שליבם הערל לא התכווץ בקרבם כשהתעללו וביזו את גופותיהם וחלקי גופותיהם של יקירינו חיילי צה"ל שנפלו, חיות רעות שידם לא רעדה ולא הזיעה כשירו בדם קר באם הרה  ובארבעת בנותיה הקטנות – משפחת חטואל הי"ד.
עתה ישנם אנשים קטנים – פוליטיקאים ברמה נמוכה, אשר מבקשים לשלוח יד במפעל המפואר הזה. ואם לא די בכך הרי  שהכל נעשה  מתוך לעג ושחץ כלפי המתיישבים, בניסיון ליצור דה לגיטימציה, הם משתמשים בכל מיני פרובוקטורים שיבעירו את אש השנאה כלפי המתישבים, מוציאים דיבתם רעה, והופכים כל אוייב לאוהב – וכל אוהב לאוייב – ה' ירחם עליהם.
יה"ר, שהקב"ה יבטל כל גזירות קשות ורעות מעל עמו ישראל. ונזכה שיתקימו בנו המשך דבריו של רבינו בחיי (הנ"ל) "הארץ הקדושה והנבחרת הנקראת ארץ אחוזה, אשרי מי שיזכה לראותה בבנינה. הקב"ה יזכנו להיות מן היושבים בצילה שהיא מכוונת כנגד בית מקדש של  מעלה, שעליה אמר דוד ע"ה: 'אשרי תבחר ותקרב ישכון חצריך נשבעה בטוב ביתך קדוש היכלך' ".
powered by Art-up