תפריט
שיעורים בלוח השנה העברי תשע"ד
ראשי > שיעורים בלוח השנה העברי תשע"ד > ירושת הארץ מצווה לכל הדורות
תוכניות נוספות תחת שיעורים בלוח השנה העברי תשע"ד


ירושת הארץ מצווה לכל הדורות

מסעי תשע"ד

בפרשתנו אנו לומדים על מצות ירושת הארץ וישובה. בשני פסוקים אנו לומדים על חיוב ירושת הארץ, "והורשתם את כל יושבי הארץ מפניכם, ואבדתם את כל משכיותם ואת כל צלמי משכיותם תאבדו ואת כל במותם תשמידו" (לג', נב') בפסוק זה אנו מצווים לרשת את יושבי הארץ – העמים שגרו כאן- ולטהר את ארץ ישראל מכל טומאות העבודה זרה, שהשרישו הגויים בארץ ישראל, את כל תרבויות האלילים למיניהם אנו מצווים לעקור, לאבד ולהשמיד. תרבות העמים האלילית יכולה ח"ו להשאיר רושם עמוק בתת מודע של ישראל, ולכן הציווי הינו תקיף וברור בכל מה שקשור לעבודה זרה בארץ ישראל.
בפסוק השני אנו מצווים "והורשתם את הארץ וישבתם בה – כי לכם נתתי את הארץ לרשת אותה" (לג', נג') בבאורו של פסוק זה כתב רש"י "והורשתם אותה מיושביה ואז וישבתם בה- תוכלו להתקיים בה. ואם לאו- לא תוכלו להתקיים בה". לדעת רש"י אנו מצווים לגרש את יושבי הארץ מתוכה, "והורשתם-וגרשתם" (רש"י- בגלל צורת ההפעיל והורשתם,  הפעולה אינה על הארץ אלא על יושביה). הרי שלדעת רש"י ההתניה לזכותנו על הארץ ויכולתנו להתקיים בה, תלויה בקיום המצווה הזו, של הורשת יושבי הארץ וגירושם ממנה. אם נקיים מצווה זו נוכל להתקיים בארץ, ואם לא נגרש את יושבי הארץ, לא נוכל להתקיים בארץ ישראל.
אולם לדעת הרמב"ן פסוק זה אינו עוסק בירושת יושבי הארץ, כי אם בירושת הארץ. "על דעתי זו מצות עשה היא, יצווה אותם שישבו בארץ ויירשו אותה, כי הוא נתנה להם ולא ימאסו בנחלת ה'. ואילו יעלה על דעתם ללכת ולכבוש ארץ שנער או ארץ אשור או זולתן ולהתיישב שם- יעברו על מצות ה'".
הרי שמצות ישוב ארץ ישראל היא מצות עשה מן התורה לדעת הרמב"ן. וטעם הדבר כיון שהקב"ה נתן את הארץ לנו ואין הדבר תלוי ברצוננו. זוהי מצווה ככל מצות התורה שלא ניתנו לבחירה. אי אפשר לגור לא באוגנדה ולא בשום חלופה אחרת, כי אם בארץ ה' – ארץ ישראל .
על דברי הרמב"ן הללו שנאמרו כאן בקיצור הרחיב הרמב"ן בהרחבה להלכה למעשה (בהשגותיו לספר המצוות לרמב"ם מצות עשה ד') "מצווה רביעית שנצטוינו לרשת הארץ, אשר נתן האל יתברך ויתעלה לאבותינו, לאברהם ליצחק וליעקב. ולא נעזבה ביד זולתינו מן האומות או לשממה, והוא אמרו להם (במדבר לג' ורמב"ן שם) 'והורשתם את הארץ וישבתם בה, כי לכם נתתי את הארץ לרשת אותה. והתנחלתם את הארץ'. ונכפל כזה העניין במצווה זו במקומות אחרים, כאמרו יתברך (דברים א') 'באו ורשו את הארץ אשר נשבעתי לאבותיכם'. ופירט אותה להם במצווה זו כולה, בגבוליה ומצריה, כמו שאמר 'ובואו הר האמורי ואל כל שכניו בערבה בהר ובשפלה ובנגב ובחוף הים ארץ הכנעני והלבנון עד הנהר הגדול נהר פרת ', שלא יניחו ממנה מקום. והראיה שזו מצווה- אמרו יתברך בענין המרגלים (שם) 'עלה רש כאשר דברי י"י  אלהי אבותיך לך, אל תירא ואל תחת'. ואמרו עוד (דברים ט' כג') 'ובשלח י"י  אתכם מקדש ברנע לאמר: עלו ורשו את הארץ אשר נתתי לכם', וכאשר לא אבו לעלות במאמר הזה כתוב: 'ותמרו את פי ה' אלקיכם ולא האמנתם לו ולא שמעתם בקולו'- הוראה שהיא מצווה- לא יעוד והבטחה".
הרי שלדעת הרמב"ן ישנם שני חלקים למצוות ישוב הארץ שאנו מצווים בה. החלק הראשון הוא עצם מצות כיבוש הארץ "ולא נעזבה ביד זולתינו מן האומות", שלא יהיה שלטון לשום אומה על שום חבל ארץ מארץ ישראל כלל. והחלק השני "או לשממה" שניישב בפועל את הארץ על ידי יהודים בכל חבלי ארץ ישראל.
ולחיבת הקודש של ארץ ישראל הביא הרמב"ן מדברי חז"ל העוסקים בשבח הארץ. "ואומר אני כי המצוה שהחכמים מפליגין בה, והיא דירת ארץ ישראל עד שאמרו (כתובות ק"י ע"ב) ש'כל היוצא ממנה ודר בחוצה לארץ יהא בעיניך כעובד עבודה זרה, שנאמר: 'כי גרשוני היום מהסתפח בנחלת י"י לאמר לך עבוד אלהים אחרים', וזולת זה הפלגות גדולות שאמרו בה- הכל הוא ממצוות עשה שנצטוינו לרשת הארץ ולשבת בה.  אם כן היא מצות עשה לדורות מתחייב כל יחיד ממנו ואפילו בזמן גלות, כידוע בתלמוד במקומות הרבה.
ולשון ספרי (ראה יב' כט') 'מעשה ברבי יהודה בן בתירה ור' מתיה בן חרש ור' חנניה בן אחי ר' יהושוע ור' יונתן, שהיו יוצאין חוצה לארץ והגיעו לפלטיא (שם של מקום בחו"ל) וזכרו את ארץ ישראל, וזקפו עיניהם וזלגו דמעותיהם וקרעו בגדיהם, וקראו המקרא הזה 'וירשת אותם וישבת בארצם'-וחזרו ובאו למקומם, אמרו: ישיבת ארץ ישראל שקולה כנגד המצוות שבתורה".
מצות ישוב ארץ ישראל איננה מצווה שאנו מקיימים משום התועלת שיש לנו בזה, או סיבה קיומית, זוהי מצות ה', שכל זמן שאנו מקיימים אותה אנו נקראים עובדי ה', ואם לאו ח"ו נחשבים כאילו היינו עובדי עבודה זרה, כמאמר דוד המלך "כי גרשוני היום מהסתפח בנחלת ה' לאמור לך עבוד אלהים אחרים".
תפיסה זו ביחס לזכותנו על ארץ ישראל באופן מוחלט, אנו מוצאים בדברי קודשו של רש"י בתחילת פירושו על התורה, ואולי הקדמה של כל התורה כולה, "שאם יאמרו אומות העולם לישראל: ליסטים אתם שכבשתם ארצות שבע הגויים. הם אומרים להם: כל הארץ של הקב"ה היא, הוא בראה ונתנה לאשר ישר בעיניו, ברצונו נתנה להם וברצונו נטלה מהם ונתנה לנו" (רש"י בראשית א', א').
לפעמים אנו נתפסים לחולשות לאומיות בדבר זכותנו על הארץ. וכתוצאה מכך ישנם מנהיגים חלשים שאינם יכולים להתמודד עם מציאות שתובעת אמונה ובטחון בצור ישראל וגואלו, ומבקשים הם לוותר על חלקים מחבלי ארץ נחלת אבותינו, מעשה שהוא כנגד כל התורה ודברי הנביאים וחכמי ישראל שבכל הדורות כולם. אולי הם חושבים שבזה יביאו שלום ובטחון, להם ולנו אומר ה' יתברך "ואם לא תורישו את יושבי הארץ מפניכם, והיה אשר תותירו מהם לשכים בעיניכם ולצנינים בצידיכם, וצררו אתכם על הארץ אשר אתם יושבים בה" (לג', נה'), אדרבא ויתור על חלקי מולדת וישיבת הגוים בארצנו תביא לתביעות גדולות יותר של הגוים על הארץ כולה, אם רואים הם שאין אנו בטוחים ונחושים בזכותנו על הארץ ומשדרים חולשה אמונית, הם ימשיכו בדביקות במשימה להמשך השמדת מדינת ישראל, וכדברי האור החיים הקדוש על פסוק זה "וצררו אתכם על הארץ וגו'- פירוש לא מלבד שיחזיקו בחלק מהארץ שלא זכיתם בו אתם וישבתם בו. וצררו אתכם על חלק שאתם יושבים בו, לומר: קומו צאו ממנו ".
אנו מתפללים לחיזוק האמונה בכל עם ישראל בעד עמנו ובעד כל מרחבי ארצנו, ולהכרה של כל מנהיגינו בזכותנו על כל חבלי ארץ מולדתנו.     
 
powered by Art-up