הזכות לחיות בארץ נחלת אבותינו
דברים תשע"ד
בימים אלו שאחינו ובנינו היקרים והאהובים נלחמים במסירות נפש גדולה, למען זכותינו היסודית על כל מרחבי ארצנו על פי ההבטחה האלוקית. וברוך ה' זוכים לראות את גדולת הציבוריות הישראלית באמונה בחוסן ישראל ובצור ישראל וגואלו, האומה כולה ניצבת כאיש אחד בלב אחד לימין חיילינו הנפלאים.
כולנו תפילה לשמירתם ולהצלחתם של כל גיבורי ישראל במערכה הצבאית, ולכל מנהיגי וראשי המדינה הקב"ה יתקנם בעצה טובה.
ב"ה, אנו מתחילים חומש חדש – חומש דברים – משנה תורה. יחודו של ספר דברים הוא בכך שכל ספר דברים הינו נאום הפרידה של משה רבנו בעבר הירדן על סף הכניסה לארץ ישראל.
משה רבנו חוזר על התורה, "משנה תורה" ומה החידוש בחזרה זו? משה רבנו מלמד את עם ישראל את דרכי ההנהגה של רבונו של עולם בארץ ישראל, וכיצד עליהם לנהוג בארץ. עד עתה בני ישראל הלכו במדבר והיה קשה מאוד מכל הבחינות, עם הרבה סיבוכים וניסיונות, שלא תמיד עמדו בהם. "ארבעים שנה אקוט בדור ואומר עם תועי לבב הם והם לא ידעו דרכי. אשר נשבעתי באפי אם יבואון אל מנוחתי" (תהילים). ועתה משה מדריך את ישראל "בעבר הירדן בארץ מואב הואיל משה באר את התורה הזאת לאמר" (א,ה), ביאור חדש, פרשנות מחודשת של משה רבנו. ומה הביאור החדש?
הפסוקים הבאים עוסקים בכיבוש הארץ וישובה, "רב לכם שבת בהר הזה, פנו וסעו לכם ובואו הר האמורי ואל כל שכניו בערבה בהר ובשפלה ובנגב ובחוף הים ארץ הכנעני והלבנון עד הנהר הגדול נהר פרת. ראה נתתי לפניכם את הארץ, בואו ורשו את הארץ אשר נשבע ה' לאבותיכם לאברהם ליצחק וליעקב, לתת להם ולזרעם אחריהם" (א,ו-ח) ארץ ישראל כולה, כולה, כולה שייכת לעם ישראל לדורותיו. וכדברי שמעון החשמונאי לפני יותר מאלפים שנה "לא ארץ נוכריה לקחנו ולא ברכוש נוכרים משלנו, כי אם נחלת אבותינו אשר בידי אויבינו בעת מן העתים בלא משפט נכבשה. ואנחנו כאשר היתה לנו עת- השיבונו את נחלת אבותינו" (מכבים א,טו,לג-לד).
כאז, גם בדורנו הכריז דוד בן גוריון ראש הממשלה הראשון בנאומו בקונגרס הציוני ה-20 בבזל בשנת תרצ"ז "לאף יהודי אין זכות לוותר על זכות קיומה של האומה היהודית וארץ ישראל. אין לאף גוף יהודי סמכות כזו. אפילו לכל היהודים החיים היום אין סמכות לוותר על חלק אדמה כלשהו. זוהי זכות השמורה לאומה היהודית בכל דורותיה. זכות זו לא תאבד בשום תנאי. אפילו אם בזמן כלשהו, יהיו כאלו אשר יצהירו כי הם מוותרים על זכות זו, אין להם הכוח ולא הסמכות לשלול מהדורות הבאים זכות זו. האומה היהודית אינה מחויבת ואף אינה כפופה לאף ויתור שכזה. זכותנו לאדמה זו, כולה, תקפה ושרירה לנצח. ועד לבוא הגאולה השלימה לא נזוז מזכות היסטורית זו".
הקולות הללו שמאז משה רבנו לעלות ולרשת את הארץ, כל מי שקצת היה מחובר לתורה ולתנ"ך חי אותם ולא יכל להתכחש להם. רק מי שהוא מנותק לגמרי אפילו מפסוקו של יום, שאין בו לחלוחית של תורה ויהדות, מסוגל לחשוב אחרת.
אולם גם בדורו של משה רבנו היו שערערו על הזכות הזו "המרגלים", שהמסו את לבב בני ישראל וניסו להטיל פחד ומורא מהכניסה לארץ הטובה. וכך בתחילת פרשתנו חוזר משה רבנו,כמעט בפרק שלם, על חטא המרגלים וסכנותיו של חטא נורא זה. חטא, שבשורשו הביא לחורבן בית המקדש "אתם בכיתם בכיה של חינם ואני אקבע להם לילה זו (תשעה באב) בכיה לדורות. ומן אותה שעה נגזרה גזירה על בית המקדש ליחרב ושיגלו ישראל לבין אומות העולם" (ילקוט שמעוני שלח).
"ולא אביתם לעלות ותמרו את פי ה' אלוקיכם ותרגנו באהליכם ותאמרו בשנאת ה' אותנו הוציאנו מארץ מצרים לתת אותנו ביד האמורי להשמידנו אנה אנחנו עולים אחינו המסו את לבבנו לאמר עם גדול ורם ממנו ערים גדולות ובצורות בשמים וגם בני ענקים ראינו שם" (א',כו'-כח').
תעמולה נוראית נגד דברי משה עפ"י ה' לכבוש את הארץ ולישב אותה. ויש טיעונים תיאולוגיים - מרד ברבונו של עולם - "ותמרו את פי ה' אלוקיכם". הדרדרתם והגעתם עד השפל הבזוי שהזכות המופלאה של ישוב הארץ, באה רק בגלל ש"בשנאת ה' אותנו הוציאנו מארץ מצרים לתת אותנו ביד האמורי להשמידנו". ויש טיעונים ביטחוניים ושיקולים דמוגפיים, איך להתייצב מול ה"עם הגדול ורם ממנו", שיש לו "ערים גדולות ובצורות", והם כולם מלומדי מלחמה "גם בני ענקים ראינו שם".
תעמולה תקשורתית זו נכנסה לכל בית בישראל, כדי להחליש את הרוח בעם ולדכא את הרצון לקיים את מצוות ה'. אין סיכוי שנצליח. וכך מתאר הילקוט שמעוני בפרשתנו: "מלמד שהיו יושבין בתוך משכניהם ובוכין ומבכין כמת להם, נוטלין את בניהם ואומרים להם: אוי לכם סגופים למחר יהיו צולבין מכם על הצלוב. ונוטלין את בנותיהן ואומרים להם: אוי לכם דוויות, אוי לכם סגופות, למחר יהו הורגין מכם ושובין מכם ומעמידין מכם בקלון. בשנאת ה' אותנו אפשר שהמקום שונא את ישראל והלא כבר נאמר אהבתי אתכם אמר ה' אלא הן ששונאין את המקום".
וכך גם בילקוט שמעוני על פר' שלח (רמז תשמ"ב) "רבי אליעזר בנו של ר' יוסי הגלילי אומר: דברי נרגן כמתלהמים כאדם שיש לו מת והוא צווח ובוכה, כך הם. כיון שבאו מתור הארץ עמדו ופזרו עצמם בכל שבטי ישראל, כל אחד ואחד בתוך שבטו ומתנפל לתוך כל זוית של ביתו. ובניו ובנותיו באים עליו והיו אומרים לו: מה לך מרי? ובעוד שהוא עומד עושה עצמו נופל לפניהם, אומר להם: אוי לי עליכם בני ובנותי וכלותי, היאך האמוריים עתידים לתעתע בכם! היאך הן עתידים לשלוט בכם! מי יוכל לראות פני אחד מהם! (כלום אמו של משה יכולה לבלום צפרנו של אחד מהם אני יודע מה ראיתי). מיד הם כולן גועין בבכיה, בניהם ובנותיהם וכלותיהם. עד שהיו השכנות שומעות את הדבר, אף הן היו בוכות. עד שהיתה משפחה למשפחה משמעת. עד שהיה כל השבט בוכה, וכן חברו מבכה שבטו וכן כל אחד ואחד. עד שנעשו ששים רבוא חבורה אחת, וגעו ונתנו קול בכיתם למרום, מנין? ממה שקרינו בענין 'ותשא כל העדה ויתנו את קולם' " (ויעוין באם הבנים שמחה עמ' רנ"ה).
כיצד יכול אדם לקרוע את ארץ ישראל? מהיכן התעוזה לצאת נגד כל גדולי הדורות ? עונה על כך הקדוש ר' מנחם זמבא הי"ד, בנאום שנשא בכנסיה הגדולה השלישית של אגודת ישראל בשנת תרצ"ז, שרק מי שהוא מנותק מתורה מסוגל לקרוע את התורה לגזרים ויש לו את העזות החוצפה והגסות כלפי כל הדורות לקרוע חלקים מארץ ישראל. וכך אמר הרב: "יש לנו ספר תורה קדוש אשר נאמר עליו תורת ה' תמימה ואם חסרה אות א' הרי זה פסול מקדושתו. יש לנו גם ארץ אשר עליה נאמר כי קדושתה היא כשכל ישראל עליה. ולכן רק אנשים כאלה אשר להם העוז המר לקרוע גזרים מתורתנו התמימה הקדושה הם הם אשר ירהבו בנפשם לקרוע גם את ארצנו לגזרים" (חידושי הגרמ"ז סי' נ"ד).
מנהיגים אלו ראשי העם- המרגלים- נזכרים הם לדראון עולם בכל תולדות ימי עם ישראל. מעשיהם הטובים למען העם אינם עומדים להם עוד, כך אנו רואים שישנו הבדל בולט ביחס למנהיגי ישראל שחטאו בחטא המרגלים, בעוד שבפרשת שלח המרגלים מכונים בפי משה "ראשי בני ישראל" (במדבר יג', ג'), הרי שבפרשתנו מכנה אותם משה בשם "אנשים" סתם, "ואקח מכם שנים עשר אנשים" (א', כג') מה הסיבה לכך?
כותב הרמב"ן "לא שיבח אותם בנשיאותם והיותם ראשי בני ישראל, כי אחרי שהרשיעו לא יספר עוד בשבח הרשעים". אדם יכול בהחלטה גורלית אחת לאבד את כל זכויותיו ולהיקרא בשם רשע, יזכר הוא לדראון עולם כמי שמאס בארץ חמדה ויכונה בשם רשע.
ולעומת מוציאי דיבת הארץ והמואסים בארץ חמדה - כולנו כולנו יחד עם כל חיילינו המופלאים הנלחמים על הזכות הגדולה של דורינו לשוב לארץ חמדת אבות ולהיות מתלמידי יהושוע וכלב אוהבי הארץ והמוסרים נפשם עליה.
נמשיך באמונה להתפלל ולעשות למען החזרת השכינה בכל מרחבי ארצנו במהרה.